כל אחד מאתנו כהורים דואג לעתיד של משפחתו וילדיו, וגם לעתידו שלו כדי לתמוך בהם לאורך זמן. רוב המאמצים שלנו מתרכזים בבנית העתיד שלנו, איך המחר יראה בצורה שנוכל להתקיים בו בצורה כמה שיותר נוחה.
אלא שהחיים גדולים מהתא המשפחתי שלי, וכוללים הרבה גורמים ומעגלים חברתיים שמשפיעים עליי כגון חוג רחב יותר של משפחה, קרובים, מכרים וחברים, שכנים, עמיתים לעבודה, מנהלים, בעלי עסקים, ועוד רבים.
כולם בסופו של דבר משפיעים על העתיד שלי בצורה כזו או אחרת, מי יותר ומי פחות. אם כך יוצא שהדאגה שלי צריכה להיות לא רק המשפחה הקרובה אלא גם על כל יתר הסובבים אותי, כי כולנו משפיעים אחד על השני, ובזה למעשה קשורים אחד לשני.
אפשר להגיד שמה אני יכול לעשות שישפיע על כולם, הרי הכוח ואמצעים שברשותי בקודי מספיקים לי לדאוג למשפחתי אז איך אוכל לטפל ביותר מכך. וזה נכון, אבל לפחות דאגה על כולם צריכה להיות כיחס.
ככל שיותר ויותר מאתנו נהיה באותה דאגה אחד לשני, בלי לעשות שום דבר בידיים וברגליים, זה כבר בסיס יותר נכון לדאגה לעצמי ולמשפחתי.