נראה כאילו האנושות פיתחה את עצמה ואף מאיצה את ההתפתחות מיום ליום. המסחר, הטכנולוגיה, המדע, שפות, כלכלה, הכל כיום מאוד מתקדם ומבטיח לנו חיים נוחים ומאושרים מרגע לרגע.
אלא שהטבע מנסה לדבר איתנו בשפה שנבין, שיהיה לנו כדאי, כמו שנותנים סוכריות לילד קטן. הוא מחייב אותנו להתקשר אחד לשני ולבצע פעולות הדדיות כדי שנעזור אחד לשני, נתמוך. רק שעכשיו אנו מחפשים תגמול והצדקה פרטית על כל פעולה ופעולה.
אך כלפי המצב העתידי, הטבע דוחף אותנו לראות את כל הקשרים מה שיש בתוך חלקי המציאות, הקשר והתלות ההדדית אשר קיימת בינינו מלכתחילה ומחייבת אותנו מראש להתקשר אחד לשני, וזו התמורה הרצויה כי זה חוק הטבע. שבהחלט מלכתחילה זה היה כך, רק הראייה שלך הייתה לא, לא מוכנה לראות את זה.
כמו שעושים רקמה, אז מצד השני יש לך כל מיני קשרים לא יפים שאתה לא יודע מי ומה. אז אתה רואה כאילו את התמונה עצמה, איך שרקמו אותה, וזה נקרא, כאילו שאתה רואה עכשיו, אבל כל הקשרים האמיתיים אתה לא רואה מצד השני.
ושנפתחים לך את האפשרויות האלה לראות את הצד השני של הרקמה, אז אתה מגלה יחס הנכון שיש בין הדברים, וזה תמונה באמת.. זה מה שחסר לנו, שאנחנו רוכשים דרך מדרגות להגיע למצב הטוב ביותר.