אם תשאלו כל אומן מהי יצירת המופת המושלמת בכל הזמנים הוא ודאי יאמר שהיא מערכת הטבע. מודל לחיקוי בו כל הפרטים בשכבות הדומם, הצומח והחי מתחברים כמו פאזל אחד גדול ומושלם, מגרגיר חול ועד ליבשות שלמות. הכל מתחבר באיזון עדין ומתכנס למשוואה המופלאה שאנו קוראים לה החיים.
יחד עם זאת אני רואה על עצמי כאדם, לא נולדתי כל כך מאוזן כמו שאר החלקים בטבע. אני לא רואה שאני מצליח להיות חלק מאותו הפאזל של החיים בלי לפגוע במעט בחלקים אחרים במערכת. האגו הטמון בדנא שלנו, אמנם זה הכוח המניע, המשמש אותנו במשך דורות רבים לפתח את האנושות ולאפשר לה לרכוב על גלי הקידמה. אך יחד עם זה לאגו שבי יש גם צד פחות חיובי, הצורך שלו להבליט את ה’אני’ על חשבון המערכת הכללית, כי אני לא רוצה להיות ‘כמו כולם’, מתנגד להיות עוד חלק בפאזל, אפילו אם זה פוגע בפאזל כולו.
לדוגמא, לאחרונה עברתי לבניין חדש כדי שיהיה לי נוח. אך הנוחות הזו מתחלקת לשתי רמות. האחת הברורה יותר הינה התכנון ובניה של הדירה עצמה, ולכן גם נדרשו לכך אדריכל ומעצבת פנים. אולם אנו לא המשפחה היחידה שגרה בבניין, יש עוד כמה עשרות משפחות שחיות זה לצד זה, וזה מעל זה. השכנות הזו הופכת כל דייר לשותף בנוחות ברמה השניה. זו למעשה אותה מערכת קשרים שאנו כלל השכנים בונים בינינו, בדיוק כמו פאזל. טיבה של המערכת הוא כמובן בהתאם להשקעה של כל אחד מאיתנו, וכולנו יחד, ביחס שלנו אחד לשני. אם נשמור על מערכת יחסים טובה בינינו אז יהיה לנו נוח גם לגור אחד עם השני ואם לא, אז נפריע זה לזה.
כל השכנים חייבים לשלם דמי ועד, אחרת זה לא נוכל לתחזק את הבניין. אם אחד השכנים יבחר לא לשלם דמי ועד מכל סיבה, הנושא מיד יטופל, או שכולנו נצטרך לשאת בעול הנוסף של התשלום. אך אם נסתכל על היחסים בינינו השכנים ברובד עמוק יותר, האם כולנו חייבים להתייחס אחד לשני באדיבות, לסייע לשכן כאשר הוא מבקש עזרה, לא לעשות רעש בשעות המנוחה, להגיד שלום שנפגשים במעלית. ברור שלא, כי זה כבר פחות לוחץ מתשלום ועד. אלו כבר פעולות של בחירה, איזו מערכת קשרים אני בוחר לבנות עם השכנים שלי. לא להשקיע, להתעלם, לשלם ועד ולקוות לטוב ביותר. או שאפשר גם לחייך, לומר שלום, לעזור שצריך.
נראה כי העולם בנוי כך שכל מרכיבי הטבע נמצאים באיזון למעט אני כאדם. כדי לחיות במערכת מאוזנת עלי לבחור כל פעם מחדש איך להתייחס לזולת. ויותר מכך גם ברור מתוך חיי היום יום איזו אפשרות עדיפה, אם אנו רוצים לסדר את החיים שלנו בצורה הגיונית ונכונה. ובכל זאת נראה כאילו הטבע בודק אותי כל יום, או יותר נכון בודק את האגו שלי. האם אני מוכן גם היום לחייך לשכן כאשר אני פוגש אותו במעלית, בלי סיבה? להיות מאוזן ביחסים שלי עם אנשים כמו החיות העצים והאבנים.