כולנו כעם שותפים לאותו רעיון, ונמצאים באותו מקום, אותה פיסת אדמה שמחברת בינינו בצורה מוחשית וגם סימלית. מין סוג של מצע משותף לכולנו שעל גביו אנו יכולים להחזיק גם את מה שמאחד אותנו, ויחד עם זאת גם את מה שיחודי לכל אחד מאיתנו.
לכן בכל רגע שאנו מנסים לברר את היחסים בינינו מכל כיוון שהוא, עלינו להחזיק בשתי ידינו שתי צורות ההסתכלות השונות כביכול ואפילו אולי הפוכות זו מזו.
מצד אחד את מה שקושר ומאחד בינינו ומצד שני את המה שמייחד כל אחד מאיתנו. כלומר, שאנו רוצים לדון על היחודיות של כל אחד, עלינו לעשות זאת מתוך נקודת ההסכמה בינינו. אותו מקום בלב שמחזיק אותנו יחד.
באותו צורה גם שאנו מבררים בכל פעם את המכנה המשותף בינינו, עלינו לקחת בחשבון גם את היחודיות של כל אחד ואחד.
יוצא שקשר נכון תמיד יהיה מורכב מבסיס משותף ויחודי לכולנו יחד המסוגל גם לקשור את היחודיות האישית של כל אחד ואחת. רק מתוך מקום משותף ניתן לדון על ההבדלים.