ערב פסח לכל אחד מאתנו יש את המצרים שלו, אם זו המשכנתא שלא נגמרת, הבוס בעבודה, העבודה שלא נגמרת, ההקפצות למילואים, ישיבות ארוכות ומייגעות עם הבוס, למצוא זמן להיות עם הילדים, להספיק לעשות קניות, ובכלל לדחוף את כל המשימות ללו”ז של 24 שעות ביממה. מרוץ יומיומי אינסופי אחרי הזנב של עצמי, הכל כדי לקום מחר בבוקר לאותו מירוץ החיים.
דוקא כאשר כולם יושבים בליל הסדר, לאחר מרתון של נקיונות, קניות לחג, מתאספים סביב שולחן ארוך או עגול, משפחה גדולה או קטנה, ומתחילים לקרוא את ההגדה, אז כבר שוכחים על המצרים של כל אחד ומרגישים את אחד הדברים הכי קסומים שיש בעם שלנו. זו הרגשת הביחד, שכולנו יחד חווים.
קשה לתאר משהו כזה אם אתה לא נמצא באחד, יושב עם כל המשפחה והחברים, עם קרובים ורחוקים שכבר לא ראית שנים. כולם עם אותה הרגשה שבלב שהביחד זו היציאה ממצרים, מהבעיות של כל אחד מאתנו. כי אלו תמיד ישארו ויקחו לנו את רוב הזמן שלנו. אבל על ההרגשה המשותפת שלנו סביב השולחן אנו מקבלים רק פעם בשנה, ולכן בשאר הזמן עלינו לבנות אותה בעצמנו, ביחד.