ביקרתי השבוע את רופא השיניים שלי, למרות שידעתי שזה יעלה לי בכאבים. חשבתי על כך שלמרות שהטיפול יהיה כואב ואני עוד משלם על כך סכום לא קטן, עדיין אני המעדיף לבצע את הטיפול מאשר לדחות אותו.
החישוב כאן הוא כמובן לטווח הארוך. אני לא אחד שאוהב לסבול, אלא ברור לי שאם אני אדחה את הטיפול אך בעתיד יהיו לי כאבים חזקים יותר ואצטרך טיפול ארוך, כואב ויקר יותר. כי המטרה היא לא הטיפול עצמו אלא שאני אבריא באופן מיידי. אלא שלשם כך אני נדרש לעבור תהליך כואב אך רגעי.
שאנו מתבגרים ברור לנו שלמעשה רוב התהליכים שאנו עוברים כדי לקבל שינוי בסופם הם כאלו. נדרש מאתנו להשקיע מאמץ, לפעמים משלמים בכאב, מאמץ, בכסף אבל תמיד מסתכלים כבר על המצב הסופי, שואבים ממנו כוחות להמשיך.
ביחסים שלנו עם אחרים יש לנו בעיה לתאר את אותו מצב הסופי עם אנשים שאנו לא מסתדרים איתם. לכן אין לנו ענין להשקיע כוחות במערכות יחסים עם כאלו שאין לנו איתם מכנה משותף, אלא מעדיפים להימנע מהם.
הטבע מצידו שקט אך לעיתים הוא עקשן. הוא רוצה שנלמד להיות מאוזנים מכל מיני צדדים של החיים. לא ללכת רק איפה שקל ונעים לי, אלא לדעת לפתח מערכות יחסים עם אנשים שאני פחות מחבב. אולי קשה לי לראות את התוצאה הסופית, במה יהיה לי יותר טוב מכך?
אלא שעליי להתייחס למצב כמו שהטבע מזמין אותי לרופא השיניים, לשנות את היחס שלי כלפי אותו אחד שאני נמנע ממנו, ולבנות מעל המצב הקיים יחס טוב יותר, פתוח יותר, שנוכל לחייך אחד לשני, להיות מאוזנים עם הטבע.