הלכתי השבוע לאירוע משפחתי, פגשתי את המשפחה המורחבת, דודים ובני דודים שלא ראיתי הרבה זמן. אנשים שבתקופת ילדותי היינו נפגשים מידי חג לסעודות.
היה מדהים לגלות שלמרות השנים הרבות שעברו, כאילו שום דבר לא השתנה. המשכנו לדבר מאותה נקודה שהתחלנו. כאילו רק אתמול דיברנו. צחקנו, שאלנו אחד לשלום השני, שיתפנו חוויות, והפגנו את אותה חמימות שהיתה אז לפני שנים. אפילו גם את הילדים שהצטרפו למשפחה עם הזמן, קיבלנו בחיוך.
חשבתי האם זה אפשרי שאתייחס כך לכל מי שי שאני מכיר ולא מכיר. כאילו כולנו נולדנו לאותה משפחה, כולנו רוצים בטובת כולם. מה באמת חסר לנו שנרגיש עד כמה אנו קשורים אחד לשני, גם אם לא נולדנו לאותה משפחה. וכך גם נתייחס אחד לשני.