נאמר שאתה נוסע ברכב, מגיע לצומת והרמזור הצהוב מהבהב כבר, אבל אתה בטוח שתספיק לחצות את הכביש לפני שהרמזור יהפוך לאדום. אלא שלאחר שחצית, אתה מבין שהתכנון לא יצא לפועל ולמעשה חצית את הצומת באדום.
בנקודה הזו יכולים להיות שתי אפשרויות, אחת שמצלמה של המשטרה צילמה את הרכב שלך ותוך זמן קצר תקבל דוח בדואר. או שהמשכת לנסוע וכרגיל כאילו המקרה לא קרה.
נחזיר את הזמן אחורה, ושוב אתה עומד לחצות את כביש עם הרכב, ולאחר חישוב מהיר אתה מחליט שתספיק לחצות בצהוב מהבהב, ושוב במבחן התוצאה עברת באדום. אלא שהפעם אין שוטר שמחכה לך מעבר לפינה, אלא השוטר נמצא אצלך בפנים, בתוך המחשבות שלך, תמיד בודק כל דבר ודבר שאתה עושה.
שמצב כזה כבר אין שתי אפשרויות אלא תמיד יש אפשרות אחת, אתה תמיד נתפס על חם, בלי אפשרות לברוח. ואז אתה מחוייב למצוא דרך לחייב את עצמך בסוג של עונש כדי שתלמד לא לחזור על הטעות בפעם הבאה. לדוגמה, לתרום סכום נכבד של כסף למען ילדים או נזקקים או כל פעולה אחרת שתגרום לך לא לחזור על הטעות, בדיוק כמו שהיית מקבל דוח.
שיש לך שוטר חיצוני, אתה פועל כדי לא להיתפס. שיש בך שוטר פנימי, אתה פועל כדי לא לחזור על הטעות להבא.
אולי אני צריך ליותר אחראיות על עצמי, לבנות בתוכי את אותו שוטר פנימי, שוטר מרצון, שידע איך לכוון אותי לא לחזור על הטעות, במקום השוטר החיצוני ממנו אני מנסה לברוח, ולא להיתפס.