עברתי לתפקיד חדש במקום חדש, ושוב אני נדרש לעבוד עם צוותים חדשים שלא הכרתי קודם. ובאמת יש מגוון רחב של אנשים עם תכונות שונות שאתה נדרש לעבוד עימם. יש כאלו שמתחברים אליך מיד ורק מחפשים איך לעזור, יש כאלו ששומרים מרחק כדי לבחון אותך, ויש שאפילו מרימים חומת מגן שלא תתקרב עד שירגישו בטוחים מספיק.
פניתי אל אחד המתכנתים מצוות הפיתוח והתחלתי לכהרגלי לשאול אותו על משימה מסויימת, כאילו אנו עובדים שנים. אך הוא מצידו לא כל כך רצה להתקרב, לא הכרנו מספיק והוא לא הרגיש שאני חלק מהצוות עדיין.
מיד הבנתי את הטעות בגישה שלי, עד כמה חשוב להיות חבר לפני שאתה עובד עם מישהו, לא משנה מאיזה צוות אתם ומי מנהל את מי. כי בסופו של יום, הכל יחסים, בזה זה מתחיל ובזה זה נגמר.
מיד התחלתי לדבר איתו על דברים משותפים, התחלתי לברר מתוך השיחה מה הוא אוהב ובמה הוא מתעניין וניסיתי לבנות מכנה משותף בינינו. החמאתי לו על המקצועיות שלו ודיברנו גם על חברים משותפים. ככה לאט לאט התקרבנו בלב עד שהרגשנו מספיק נוח לעבוד אחד עם השני.
המלחמה הקרה שקיימת בכל אחד מאתנו כלפי זרים אפשר להשאיר ככה הרבה זמן או לפתור אותה מהר מאוד במשב רוח חמימה שפשירה את הלבבות והיחס, ואז אפשר לחייך הרבה יותר. זה סוג של תרגיל מהטבע שמראה לנו מה הברירה הפחות עדיפה ליחסים בינינו, כדי שנבנה בעצמנו את הדרך לאפשרות ההפוכה.