כאשר ילדים רבים, תמיד יש מבוגר אחראי שיודע לגשר על הפערים. להרגיע כל אחד, להוציא אותו מהעמדה שלו, מהרגשות החזקים שמחזיקים אותו, ולהראות את התמונה הגדולה.
כמה אפשרי לחשוב על הכל אחרת, אם רק יוצאים מתוך עצמי לתפיסה רחבה יותר של החיים. איך ניתן לפתור הכל רק אם משנים את היחס למצב, ומסתכלים על התמונה הכללית יותר.
מה קורה ששני מבוגרים ואחראים רבים, האם ניתן בכלל לגשר על הפערים? איך?
כאן זו הנקודה שמבדילה אותנו מהילדים. זה לא שצריך ורם שלישי או בית משפט. אלא אני צריך לדעת להפעיל את המבוגר החראי שבי. לדעת לעצור ולהסתכל על הדברים מצד התמונה הכללית של החיים.
בעצמי כבר לדעת לשנות את היחס למצב. כי הרי במה אני נחשב מבוגר אם לא בכך שאני כבר צברתי מספיק נסיון לדעת לבקר את עצמי, היחס שלי.