אשתי ואני למדנו שכלפי הילדים אנו תמיד צריכים להראות דיעה אחת. לא משנה כמה אנו חושבים שונה כלפי ענין כזה או אחר, אבל הכי חשוב שכלפי הילדים אנו צריכים להציג אחדות ביחס ובדעות. ולכן כל פעם שאני מנסה ללמד את ילדיי איזה ענין אני תמיד בבטחון שאשתי תגבה אותי, וההיפך. וזה נועד למנוע מהילדים לנסות לתמרן אותנו לרצונות שלהם הפרטיים אלא להתחנך ולהתנהג לפי הקו שקבענו עבורם.
וכך זה בכל קבוצה ובכל תחום, הצורך הזה שיש לך בטחון מלא כלפי החברים שלך ואתה יכול לסמוך עליהם, אחרת לא ניתן בסיס לשותפות. בקבוצת כדורגל, ביחידת לוחמי קומנדו, קבוצת מטפסי הרים, עובדי בנין והרשימה עוד ארוכה.
לעומתם בחברה מסחרית אם קיימת תחרות סמויה בן העובדים, וכל אחד פועל מתוך רווח אישי ולא חושב על כלל העובדים והמחלקות, אז וודאי החברה לא תרוויח בטווח הרחוק ואפילו היא עלולה להכנס להפסדים קשים.
כאן עולה לי השאלה איך ליצור הרגשת בטחון רחבה כזו שממש תכסה את כל העם. כך שכל אחד ירגיש שהוא מסוגל לסמוך מכל הלב על האנשים סביבו. שנרגיש את האחראיות שלנו כלפי כל אחד וכולם יחד, בדיוק כמו הורים לילדים.