חוקרים מצאו כבר לפני שנים כי האדם מקבל משמעות לחיים שלו מתוך הקשר האנושי, היכולת להתחבר לאחרים. הגוף שלנו בנוי כך שהוא מחווט בצורה נוירולוגית כדי להיות מותאם ליצירת קשר עם בני אדם. מתוך הקשרים האלו שאנו יוצרים, קשרי משפחה שאנו בונים, חברים שאנו אוספים, ואפילו קשרים עיסקיים, סך כל האינטראקציות האלו יוצרים בנו אוסף של חוויות לאורך השנים המאוגדים לפסיפס החיים שלנו.
בושה זו תכונה שקיימת בטבע רק אצל בני האדם. זהו סוג של מנגנון שנמצא בכל אחד מאתנו ומופעל כאשר יש בנו פחד מניתוק. שאם יגלו שיש בי התנהגות כזו שכבר לא אהיה ראוי לקשר אנושי, אחרים יתרחקו ממני, ולא אוכל ליצור קשר עם אנשים אחרים. אולי יש בי תכונה שעלולה להזיק לאחרים או להצטייר כלא נורמלי.
אפשר לומר שהאמת היא שאנחנו מתביישים מזה שיגלו שאנחנו אגואיסטים, שלקחנו בחשבון רק את טובתנו האישית. אבל אולי כבר הגיע הזמן לעלות שלב ביחסים שלנו. הרי אנו האדם יצור שבנוי ליצירת קשר אלא שמטרת הקשר לא תמיד נקיה. מה אני רוצה להשיג מתוך הקשרים שאני יוצר. לכן אולי כדאי להרים את הרף ולקבוע לעצמי שאני צריך להתבייש מזה שאנחנו לא מספיק עוזר לאחרים, תומך בהם. להפוך את הבושה למשהו אקטיבי יותר.