הטבע מראה לנו בכל מיני דרכים כי להיות איתו באיזון כאנשים זה דורש מאיתנו לבנות יחסים מאוזנים בינינו. כל סטיה מבנית קשרים ביני לבין הסובבים אותי יגרום לפגיעה באיכות החיים של כולנו. אם לעומת זאת אנו נעמיק את הקשרים האלו לרוחב ולעומק, אז עצם היחסים בינינו יהפכו לחוט המקשר ותופר את כולנו למערכת אחת סגורה המאפשרת לנו לחיות בבטחון ושלום.
למרות שנסכים לכולנו לרעיון שצריך לעבוד על הקשרים בינינו, עדיין קיימת השאלה המרכזית איך נתחיל? אמנם אנו יכולים להשתייך לאותו עם, או אפילו המשפחה, אך עדיין הטבע נתן לכל אחד מאתנו טבע שונה מהאחרים. איך ובמה נוכל להתקרב זה לזה בצורה פרקטית מעבר להסכמה שצריכים להתאחד.
הדרך אמנם לא קצרה ודורשת מאתנו פעולות אך כמו כל דבר בחיים, הכל בשלבים ואפילו קטנים ביותר, אלו מספיקים כדי לאט לאט להתקדם ליעד. אם נתחיל לעשות פעולות משותפות, אפילו שהן נראות בלתי חשובות, אך מתוך שאנו עושיים אותם יחד, הן גורמות לנו במשהו.
דוגמה טובה היא בחגים, כולנו בערב חג יוצאים לחגוג יחד בקרב המשפחה סביב השלחן. אמנם כל אחד עושה זאת בתחום המשפחה שלו אך יחד עם זאת, מתוך שכולנו עושים זאת יחד, זה כבר נותן בנו הרגשה שונה אך מחברת בין כולנו. וזה לא משנה אם זה סדר פסח או משתה פורים. העיקר שעושים יחד.
לכן עלינו למצוא יותר ויותר פעולות פשוטות שנוכל כולנו לעשות, כל אחד בדרכו שלו, אבל העיקר שנעשה זאת יחד. הטבע מצידו ידע לתמוך בנו ולתת לנו את הרגשת הבטחון שתקשור אותנו יחד.