איך שאני לא מסובב את זה תמיד אני מחפש איך למלא את עצמי בריגושים, תענוגים, דברים שעושים לי טוב. כל החיים שלי, הכסף שאי מרוויח מהעבודה שלי, הדירה שאני גר בה, הליכה למכון כושר, סרטים, מסעדות, ואפילו לשבת בשקט בלי לעשות כלום, הכל כדי שאוכל להנות בחיים.
אלא שזה תמיד נראה כמו חתול שרודף אחרי הזנב של עצמו. התענוג דורש הרבה מאמץ והשקעה לפעמים אבל ההנאה נמשכת לא יותר מרגע או שניים. כמה שאתאמץ רגעי האושר האלו הם כמו גפרור שנדלק, יוצר להבה גדולה לרגע ומיד נכבה. ואז שוב מחפשים אחר תענוג חדש, מה יעשה לי טוב.
אלא דווקא נראה שאני מטפל באחרים, מזה אני מקבל תענוג יותר גדול שדוקא נשאר. דוגמה טובה לכך היא הילדי שלי. כמה אשתי ואני משקיעים בהם, ונהנים מכל רגע, עד כמה שהם גדלים ומצליחים.