לב חם

יום השואה הוא לצערי סמל בעם היהודי להרבה מאורעות, שנים ותקופות שבהם העם היהודי סבל מהתעללות על בסיס לא הגיוני של היותם הם. ועד היום אנו עדים לאותם התקפות שהבולטת בהן לאחרונה היתה ב- 7 באוקטובר, אך אם נסתכל על העבר, היא כנראה לא תהיה האחרונה.

הכלבים תמיד נובחים ותמיד ינבחו, אך השאלה למה הם מתקיפים. מה גורם להם כל פעם לא רק לנבוח אלא תמיד סכנת השמדה מרחפת מעלינו. גם כיום שיש לנו מדינה וצבא, עדיין בשורה התחתונה, החוסן שבנו לא משתקף החוצה כמגן אלא דווקא כסדקים המזמינים לקרוע אותנו לגזרים.

הבסיס של הקיום שלנו אשר מחזיק אותנו יחד כבר מעל 3,000 שנה וגם מבדיל אותנו מכל עם אחר זה הקשר הלבבי המיוחד שיש בינינו. הקשר שבולט בעיקר שאנו נמצאים בסכנה, או בחו”ל, תמיד יש צורך להיות עם בני עמך כדי להרגיש את אותו כוח הבטחון שמרגיע אותך. כי אתה מקושר בלב לבני עמך שסובבים אותך איפה שלא תלך.

המציאות היום יותר מתמיד כבר הוכיחה שאותו קשר לבבי צריך תמיד לטפח בינינו, ולא רק שאנו יוצאים מגבולות המדינה. כי אותו הכוח הוא הבסיס לחיים שלנו, הדבק שמחזיק אותנו אלפי שנים אינו מובן מאליו. כי לא אדמה ולא ברזל ישמרו עלינו אלא רק אותה הרגשת הלב החם שיש לנו אחד כלפי השני או יותר מדויק, חוסר ההרגשה זו.

כמו אז הענין לא משתנה, הענין זה לב חם ויד חזקה