אין לי משהו יותר חשוב ממני. משקיע לא מעט בספורט כדי להשאר צעיר, קורא ספרים כדי להישאר חכם, וממשיך ללמוד כישורים חדשים כדי להתקדם בעבודה כדי להרוויח יותר גם במשכורת וגם במעמד.
כך היה מכוון מסלול החיים שלי יום יום ואז פתאום סדר העדיפויות השתנה. קודם האשה ואחר כך הגיעו הילדים, ואתה עדיין בראש אבל למטרה שונה לגמרי, בשבילם, עבורם. אתה מוצא עצמך פחות חושב על הקריירה והמעמד שלך אלא שדווקא הם יתקדמו. איך לחבר את הרצונות, הפעולות והמחשבות שלהם להתפתח ולהיות יותר טובים ממך.
המהפך הזה מורגש אצל כל הורה בתהליך הגדילה של הילדים. הדאגה ותשומת הלב בילדים גורמת לך מצד אחד לשכוח על עצמך אך יחד עם זאת היא בונה אותך מבפנים, וכאילו משדרגת את האני שבי לגרסה בוגרת ומתקדמת יותר. אתה יותר אנושי ומחובר יותר למציאות.
חשבתי אולי לא צריך להסתפק רק במעגל המשפחתי ולהתחיל לראות גם את האנשים מסביבי בעיניים של הורה ולא של בחור צעיר. יותר לשכוח על עצמי ולהיות איתם בלב.