היום יש טרנד כזה שאפשר להביא את הכלב למקום העבודה, שלא ישאר לבד בבית. בעל כלב משקיע לא מעט מאמצים בחיה שלו, עד שזה טבעי להתייחס אליו כמו בן משפחה ואפילו ילד קטן. דואג לאוכל מזין, חיסונים, רופא, מוציא אותו לטיול כמה פעמים ביום מוקדם בבוקר ובשעות ההקטנות של הלילה, כמובן בכל מזג אוויר. לשחק איתו, לזרוק לו כדורים שירוץ להבא, והרבה ללטף.
כאשר אני שואל למה הם משקיעים את האם כל המאמץ הזה, אז תמיד חוזר אותו משפט שהכלב נאמן ותמיד מחזיר המון אהבה. נשמע כמו תכנית השקעה בטוחה עם סיכון נמוך לטווח רחוק.
אני חושב שאם מישהו היה משקיע בי אותה כמות מאמץ הייתי מוכן להיות חבר שלו לתמיד, לא? אלא שהבעיה שבקשר שלי לאחרים אני לא מרגיש את אותה רמת מחוייבות כמו עם הכלב. שכך וכך אני חייב לבצע לא משנה איזה יום, ומה השעה וכמה קר בחוץ. ממש לקבוע שכל יום אני משקיע זמן בלקשר, גם ללטף. בטוח שזה משתלם.