נהגתי השבוע ברכב בדרך לירושלים, פתאום הגיח מאחורי רכב אחר, והחל להאיץ תוך שהוא מצפצף, עוקף וחותך כאילו לא הייתי על הכביש. חוסר הזהירות והזלזול הזה ממש הוציא אותי מדעתי, והתגובה הראשונה כמובן היתה שמיד רציתי להחזיר לו, להראות לו שאני זה ששולט כאן בכביש ולא הוא.
אלא שבחישוב מחדש הבנתי שאם אני אגיב כך אני דווקא מאבד שליטה. כי בצורה כזו אני לא יודע לצפות מה יקרה הלאה. אבל אם אני מתאפק, לא מגיב, ונותן למופרע לשיך הלאה ממני, אז אני בטוח בשליטה כי אני יודע בוודאות מה יקרה הלאה, הכל חוזר לקדמותו.
מתוך המצב הזה למדתי שתמיד אני יכול להיות בשליטה דווקא מתוך היחס שלי למצב. הבחירה היא תמיד שלי איך המצב הבא יתפתח, ולאיזה כיוון הוא יתקדם. כי תמיד יש לי בחירה בהחלטה, ביחס שלי.