חלק מהעבודה שלי בחברה גלובלית כולל עבודה עם צוותים שנמצאים במדינות שונות. לכן מידיי שבוע אני נפגש לשיחה ויזואלית דרך מסך המחשב עם צוות שיושב בטקסס ארה”ב. במשך כל השבוע אנו מחליפים אימיילים, אבל אחת לשבוע אנו משוחחים פנים מול פנים בשביל ההרגשה. אני מוצא שהפגישות האלו, למרות שהיו יכולים להסתכם באימייל או שניים, מייצרים קרבה ועוזרים לנו לבנות מערכת יחסים הרבה יותר קרובה וידידותית מאשר פורמלית.
יוצא כך שיש אנשים שיושבים במדינה אחרת, אך אני מרגיש קרוב אליהם, ולעומתם ישנם אנשים שיכולים להיות בחדר הסמוך אך איני מסוגל לראות אותם, ממש לא סובל אותם. כי מרחק בסופו של דבר הוא ענין של הרגשה ולא של ספירת קילומטרים. אם אני מסדר יחס נכון לאחרים הכל נראה קרוב ובר השגה.