כלפי הילדים שלי אני לא עושה חשבון, לכן אני עושה מה שטוב להם, למרות שאני משקיע בזה לא מעט מאמץ, ומשאבים. כאילו אתה כל יום מזמין אותם מחדש למסעדה, הם מזמינים מה שהם אוהבים לאכול ואתה משלם בלי לעשות להם חשבון.
למה זה קורה, כי אני פשוט אוהב אותם ורוצה שהם יצליחו, לכן אני מוכן לתת לא מעט לכך.
אותו בירור של יחס אני צריך לעשות גם כלפי אנשים אחרים, אפילו בלי להגיד להם כלום. אבל אני חייב לבדוק עם עצמי, עד כמה אני באמת אוהב אותם. עד כמה אני מוכן לתת בלי לעשות חשבון על המאמץ מצידי, אולי להתגבר על דברים כאלו ואחרים רק כדי שהם יהיו מרוצים.
חשבון נכון הוא בסוף שהצלחה לא תורגש אצלי אלא אצל האחר.