יש לנו תכונות שנולדנו איתם, ויכולות, אך אם אין לנו טבע מסויים ואנו רוצים לרכוש אותו אז ניתן כמובן בתרגול חוזר לרכוש תכונות חדשות. למרות שאני עצלן אם אני אתמיד לקום בבוקר וללכת להתאמן מידי יום, אז תוך פרק זמן אני אהפוך זאת להרגל ולא אראה בזאת מאמץ.
ומה לגבי לאהוב אחרים, האם האדם מסוגל לרכוש לעצמו תכונה כזו? כי מה שמחוצה לגופו של האדם, זה לא חשוב לו, כל דבר זר שאין לי מזה שום תועלת ישירה, זה בשבילי הוא ממש לא קיים. לא קיים, זאת אומרת אני לא חושב על זה. מתי אני מתחיל לדאוג למישהו? שאני רואה שאני תלוי בו באיזשהו מקרה, באיזשהו מצב, באיזשהו קשר. אם אני לא תלוי בו, לא בא לי אף פעם לדאוג.
הבעיה שהאדם לא רוצה להרגיש שהוא תלוי באחרים, נוח לו לא להיות תלוי באף אחד. אלא שהמציאות מוכיחה שאנו תלויים אחד בשני, אולי אפילו תלויים מאוד. כל דבר שאנו משתמשים בו הוא תוצאה של עבודה של הרבה מאוד אנשים, ובהרבה מקרים מעבר לים.
אם לא נשכח על התלות הזו נתחיל לבנות יחס נכון לאחרים.