יש הרבה מלחמות בעולם אך הן רק תוצר של היחס הפנימי שלנו. המלחמה שבתוכנו תמיד קיימת נגד הרצון שלנו להיות מיוחדים, לשמור על עצמנו, להיות אולי מעל האחרים. כל זה בונה בתוכנו מצב שבו האני חשוב יותר מהאחרים.
יש בתוכנו מן מערכת הגנה כזו שתמיד שומרת על קווי גבול ברורים בין האני לאנחנו, והאני תמיד צריך להיות שונה מולם, אולי אפילו מעל. וכל החיים שלי אני שומר על אותו ה’אני’ היחודי, שלא יתערבב עם אחרים ואז ה’אני’ יאבד מהזהות שלו, היחודיות שלו. וזה נותן לי כוח לא להתערבב עם האחרים, שרוצה להרגיש את עצמו שהוא לבד והאחרים מחוצה לו.
אלא דווקא נגד הכוחות האלו אנו צריכים להלחם פנימה בתוך עצמנו, ולא לתת לכוח הפנימי שבי להפריד בינינו אלא לדווקא להלחם נגדו, בכך שעד כמה אני ארגיש את כולם שהם מתקרבים ונכנסים לליבי. להרגיש אותם כמו שהם ולא כמו שאני.
מתוך המאמץ להתקרב בינינו, יחד בכוחות משותפים, נהפוך לקבוצה אחת, למחשבה אחת. ומתוך ההתגברות על המלחמה שבתוכנו נוכל להתחבר יחד ולבטל גם את המלחמות החיצוניות. כמו קבוצת קומנו שמורכבת מאנשים שונים, דעות שונות אבל עם מטרה אחת, להלחם בפירוד, ולהידבק באחוד.