כולנו רוצים להיות באיזון, דומים לטבע ביחס בין כל החלקים המרכיבים אותו בצורה מאוזנת. כל חלק לוקח מה שהוא צריך לקיומו בלי לפגוע באחרים. הדומם, הצומח והחי, כל אחד וכולם יחד חיים בהרמוניה קיומית מופלאה עד כי אם תוציא אחד מהם ממשוואת החיים, האיזון יופר.
איך אנו יכולים להיות מאוזנים עם המשוואה המורכבת הזו שהטבע יצר, איך לדעת מהו חופש הפעולה שלנו, ואיפה אנו פוגעים באיזון. כמה לקחת וכמה לתת.
אלא שאנו צריכים להסתכל על כל הטבע ולא רק על כמות החמצן באוויר, החור באוזון, כרית עצים ופגיעה בחיות. הטבע כולל בעיקר כלפי האדם את האיזון ביחס שלו כלפי הזולת. כלפי חיות המחמד שהוא מטפל בהם הוא למעשה שולט עליהם וקובע להם את סדר החיים והיום, ולכן לא בעיה לאף אותם כרצונו.
כלפי האנשים מסביבו האדם אמור לראות אותם גם כחלק מהטבע אך כשווים אליו. הטבע מצידו נותן בצורה שכל פעם כביכול מבלבל אותנו, מוריד אותנו, נותן לנו כל מיני הכבדות הלב, ואנחנו יחד עם זה צריכים להתייחס לזה בהבנה, באהבה, במוכנות שלנו לזה.
בזה הוא מראה לי את חוסר האיזון שלי כלפיו, ושאני צריך להשתנות, אני, האדם צריך להשתנות. ולא שאני מחפש באיזו צורה אני יכול לפרגן לטבע, לשכנע את עצמי שאני עושה לו טוב דרך שמירה על אבנים, צמחים וחיות, ואילו היחס לאדם הוא מחוץ למשוואה של האיזון בטבע.