תמיד יש רגעים כאלו בשנה שכולנו מרגישים כעם אחד, בלי הבדלים. ימים מיוחדים בשנה כמו ערב חג או יום זכרון. ישנה איזו התרגשות מסויימת שעוברת בין כולם, אשר עוטפת ומכסה את כל ההבדלים בינינו. באותם רגעים אנו שוכחים את האני ואתה אלא יש רק אנחנו, כולנו.
כמו במשפחה כך גם אנו כעם, עלינו לשמר את ההרגשת השייכות הזו בינינו. כי אף פעם לא נמצא משהו אחד שכולנו מסכימים עליו תמיד. אלא מה שבטוח שכל פעם המציאות תראה לנו אחרת, וברגע הבא לא נסכים על מה שהסכמנו עליו לפני רגע.