בתקופת הסליחות ערב ראש השנה ויום הכיפורים, אנו נוהגים לעשות חשבון נפש על היחסים שלנו, בודקים איך התיחסנו לאחרים, מסיקים מסקנות ומחשבים מסלול מחדש ביחס ובגישה שלנו לאחרים לשנה הקרובה.
עד כמה שהמציאות נראית לי לפעמים מפורקת ומקולקלת, מהי הנקודה שבה עליי לאחוז תמיד כדי לשמור על היחס הנכון? מתוך ראיה קדימה עליי ועל כולנו, מהו המאמץ המשותף שלנו שכלפיו אנו רוצים לשאוף להגיע.
שנרצה שכולנו נהיה קשורים בינינו יחד, ללא תלות במצבים שאנו עוברים. שמעל כל רגש ודיעה, נשמור על מסגרת האנחנו ולא ניתן לאף גורם לשבור או אפילו לסדוק אותה.
ברור מאוד כיום שאין לנו ברירה אחרת שבה כל אחד יכול ללכת בנפרד לדרכו אלא כולנו חייבים ללכת אחד כלפי השני פנימה. וכל עוד אנו נכשלים בזה, על זה לבקש סליחה.