אתם מכירים את הסיפורים על ילדים שגודלים במשפחה נורמאלית עד שיום אחד שמגיעים לבגרות, מספרים להם שלמעשה האבא והאמא הביולוגים שלהם מסרו אותם לאימוץ. מאותו רגע הילד שהפך לבחור צעיר מתחיל לחפש תשובות.
מדהים איך בכמה משפטים היחס של הבחור משתנה ואפילו מתהפך, גם כלפי הוריו המאמצים, וגם כלפי אותם הוריו הביולוגיים, אנשים זרים שהוא עומד לפגוש לאחר לא מעט חיפושים.
אני רוצה בכוונה להדגיש את הנקודה הזו כי גם כלפיי ולמעשה כלפי כל אחד מאיתנו, כי יוצא למעשה כי בתקופת הילדות סיפרו לנו מיהם האנשים השייכים למשפחה שלנו, ואנו מצידנו שמרנו על יחס מסויים כלפיהם גם שהתבגרנו. כלפיהם אנו מרגישים בצורה טבעית יותר קרובים מאשר לאחרים.
ואם מחר אתעורר ויגידו לי שכל העולם זה המשפחה שלי, ואז במה ישתנה היחס שלי כלפי האחרים?