אנחנו צריכים לראות את המצב שלנו תמיד בשתי רמות. לפי הטבע שלנו, לפי הרצונות, המחשבות שבנו, שאז אנחנו נמצאים ברמה שלנו. זה ברמה אגואיסטית הפשוטה, הקטנה, שבזה אנחנו כולנו כמו דומם, צומח וחי, ואנחנו לא מתעלים מעל ההרגשה הזאת לגמרי.
או שאנחנו הולכים למעלה מזה, כמו שאנו מתייחסים לילדים שלנו, מנסים להבין מה הם רוצים, מה טוב בשבילם, אנו רוצים להתחבר, שמכינים שטח בהשפעה כזאת הדדית זה לזה. זו רמה שנייה שנקראת דרגת אדם, כי בזה אנחנו מכינים רשת קשר בינינו שנקרא הדומה לכלל הטבע.