כלפי הילדים שלי אני אף פעם לא כועס לא משנה מה הם יגידו ועד כמה שהם יתעצבנו. כי אני יודע שהיחס שלהם נובע מחוסר ידיעה, חוסר בגרות, ולי אין מה לעשות אלא להמתין בסבלנות עד שיגדלו ויצברו הבנה ונסיון.
שאלתי את עצמי האם אני מסוגל להתייחס כך גם לאנשים מבוגרים. למשל השבוע נתקלתי בשכן שהתלונן כלפי משהו בנושא חניה, ואפילו שילב כמה קללות תוך כדי הדברים. אמנם מצד אחד רציתי להחזיר לו ולהעמידו על טעותו אלא שהאדם כבר עבר מסמן את גיל הפנסיה וכנראה שהטבע לא השתננה אצלו לטובה עם השנים.
אני באותו רגע נזכרתי ביחס שלי לילדים והבנתי שלא כדאי שאוסיף משהו לויכוח ולכן לא הגבתי ומיד עזבתי את המקום. אם זה היה הדבר הנכון לעשות, אבל זה הפסיק את הויכוח באותו רגע. יחד עם זאת חשבתי כלפי הילדים שלי אני מצפה שישתנו עם הזמן אך כלפי אותו שכן, קשה לצפות שהאופי והתגובה שלו ישתנו.
האם היחס הזה נכון גם כלפי מבוגרים או שצריך להעמיד אותם על טעותם. האם כדאי לי לא להגיב כי הגיל למעשה לא משנה אלא רק היחס שלי לאחרים. כי לא חשוב אם זה ילד או מישהו מבוגר אלא אני צריך למדוד את הבגרות שלי ולא של הצד השני.