רעיון

ב- 1948 הקמנו את מדינת ישראל למרות הרבה מאוד קשיים. הדור שבנה את המדינה נאלץ לעמוד בהמון אתגרים: השכנים מסביב שלחצו, וגם חוסר הסכמה מצד הרבה מדינות בעולם ובטח שלא לסייע. השממה שהיה צריך להפריח, לבנות צבא, לקלוט עולים מכל העולם, חוסר התמיכה כספית ועוד בעיות רבות.

יחד עם כל המכשולים שעמדו לפנינו, עדיין לא היה ספק לאף אחד שצריך חכות לזמן מתאים יותר. אני בטוח כי הצורך להקים מדינה עבור העם היהודי היה מורגש אצל כל אחד ואחד מאלו שחיו אז היה פשוט צורך קיומי, כזה שאין ספק לגביו. או שמקימים מדינה או שהמחר כבר לא יהיה ברור עבורנו כעם.

רעיון אחד מרכזי איחד את כולנו, עטף אותנו, נתן לנו תקווה, בטחון ואמונה להקים מדינה שתהיה הבסיס לכל היהודים בכל העולם. אותה ההבנה שאין לנו על מי לסמוך אלא על שתי הידיים של כולנו. ועם הרעיון הזה בהקמת המדינה ולאורך שנים הוקם צבא שנלחם על הגבולות, נבנו תשתיות, הוקמו ערים, כבישים, בתי ספר, תעשיה, כלכלה, רפואה והפכנו את המדינה לאחת המובילות בעולם בתחומים רבים.

היום מצד אחד המדינה נמצאת במקום אחר, יותר מבוסס, מתקדם. יחד עם זאת קיימת השאלה האם אנו יכולים לזנוח את הרעיון שקיבץ אותנו יחד. האם אנו יכולים להגיד שאנו בתקופה שונה ועלינו לבחון רעיונות אחרים או אולי לחיות במדינה בלי רעיון משותף אלא כל אחד לפי דרכו.

דווקא האירועים בשנה האחרונה מוכיחים לנו יותר מכל שההסטוריה לא תשתנה ולא משנה כמה העולם יתפתח, שום דבר לא ישתנה מאז קום המדינה עד היום ועד בכלל. תמיד נהיה בסכנת קיום, ובשנאה דווקא מצד מדינות המפותחות ביותר. כי אנו המדינה היחידה שמצליחה לשמור על החיבור שבה למרות כל ההבדלים לעומת מדינות שמתפוררות מבפנים לאט לאט.

המציאות מכריחה אותנו להכיר בכך שהעולם לא ישתנה אף פעם, ואין לנו על מי לסמוך אלא רק אחד על השני. אותם אלו שהיו שותפים לרעיון הגדול מסכום האיברים שבו וחיבר את הדור המייסד: תקווה, בטחון ואמונה, ישארו תמיד כדוגמה ובסיס לקיום שלנו. ולכן אין לנו אפשרות אחרת אלא רק להחזיק אחד בשני.