אתמול בערב התאספה כל המשפחה בבית הוריי לחגוג את ט”ו בשבט. התאספנו סביב השולחן לארוחת חג לא מתוחכמת, ההורים, הילדים והנכדים. האמת מצד אחד לא היה משהו מיוחד במפגש, סה”כ אכלנו פיצה ושרנו שירי חג. אבל מצד שני עצם זה שנפגשנו והחלפנו קצת חוויות וחיוכים, הביחד הזה נתן לי אישית המון כוחות.
זה היה עבורי סוג של ניסוי מעניין עד כמה קשה לי כאדם בודד לעודד את עצמי ולהיות שמח. לעומת זאת מספיק שאני נמצא בחברת משפחה, חברים או סתם אנשים שהכרתי, איך בפעולה פשוטה של התכללות אחד בשני אני מסוגלים להרים את עצמנו, להרגיש אושר ובעיקר לחייך. ממש להיות דבוק לסביבה, שהיא יכולה להוציא אותך מתוך עצמך.
צאו לחגוג, אל תשארו לבד …