אנו בחדר ישיבות מתחילים את הפגישה השבועית של המחלקה, כאשר הילה מנהלת המוצר שלנו מסתכלת בטלפון על הודעה מהבן ואומרת לנו, הוא קיבל היום שיבוץ בצבא במחלקת צילום בחיפה. מיד אלי מנהל המעבדה קפץ, המפקד שלה הוא יעקב אלמליח? כן אמרה הילה, איך ידעתך? אני שירתתי ביחידה עד לפני תקופה, אמר אלי, אני מכיר את יעקב אישית. מיד אני שולח לו הודעה שיעזור לה בקליטה. הילה בתגובה אמרה בחצי צחוק: “אני צריכה עכשיו להתנהג לאלי בצורה יפה”.
זה היה בשבילי דוגמה כמה אנו מודדים את היחס שלנו לאחרים, ושוקלים כמה לתת או לא כאילו זה עולה לנו בכסף. אחד הדברים היחידים שאנו יכולים לתת בחינם לאחרים, בלי תנאים מוקדמים ובלי חשבונות , יחס טוב ודאגה לזולת, הפך למוצר סחיר. אנו נותנים יחס טוב לאחרים לפי מידת כדאיות, התניות ושאר חשבונות, למרות שחיוך ותמיכה לא עולים לי בכסף או מאמץ.