שהייתי קטן, כל דבר שקיבלתי מהורי היה מבחינתי מובן מאליו. שאבי יהיה לידי שאני הולך לישון עד שארדם, שאמא תכין לי ארוחת בוקר, צהרים וערב, ועוד הרבה דברים. כיום שאני מטפל בילדיי, אני מתחיל להבין ואפילו להרגיש את הדאגה הגדולה שהיתה להורי בכל פעולה כזו כלפיי. כמה אהבה הם השקיעו בכל רגע ביחס אליי ולאחיי.
בעצם יוצא שכל החיים אנו מבררים למעשה את היחס שלנו לאנשים, מתוך שאנו מקבלים מהם או נותנים להם משהו. כי זה לא חייב להיות מתנה גדולה ארוזה בנייר מבריק וסרט רחב המסולסל בקצותיו. חפץ פיזי זה בסך הכל רק ביטוי גשמי, ואילו דווקא היחס זה מה שקובע. ושמתי לב שאני צריך להיות יותר ויותר רגיש ליחס, להרגשה שעוברת בינינו באוויר, בחוטי קשר נעלמים, שהם הם שלמעשה בונים לנו את המציאות האמיתית.