במסגרת העבודה אנו יושבים לא מעט פעמים סביב השולחן במטרה לעלות רעיונות למוצרים חדשים, איך לפתור בעיות כאשר לא מצליחים להתקדם. תמיד מלווה אותנו הרגשה שאם נשתף דעות ונעלה רעיונות, נמצא פתרון. יש בטחון שמתוך הביחד אנו נצליח למצוא דרך חדשה שאף אחד לא חשב עליה קודם, אבל מעצם זה שמנסים למצוא פתרון ביחד, מוליד משהו חדש.
לכן לא מובן לי במסגרות אחרות אנו לא מאמצים את אותה השיטה, במיוחד במחלוקות בעם שלנו. במקום להתחיל לבנות מחנות, הפגנות ולהגדיר אוייבים, אפשר פשוט להתאסף בעיגול ולשתף את הדעות השונות, לא מתוך כוונה שאני צודק, אלא מתוך רצון למצוא רעיון חדש. שלא אני צודק ואתה צודק אלא יש פתרון שלישי שלא חשבנו עליו עד עכשיו. זו לא פשרה אלא דווקא כיוון חדש.