הטבע מכוון אותנו כך שאנו נחיה בקבוצה, נהיה תלויים אחד בשני וכך נוכל לשרוד את העולם הזה. נראה כאילו הוא מכריח אותנו לשתף פעולה כדי שיהיה לנו אוכל, מקום לישון ואמצעים לחיות.
אלא שאם נסתכל על ההיסוריה של המין האנושי נראה שלמעשה החברה שבנינו למעשה קידמה אותנו והפכה את החיים שלנו עשירים יותר. פתחנו טכנולוגיה, מדע, אומנות, שפה ואמצעי תקשורת.
צורך של מישהו הפך לאתגר שנפתר בצורה כזו או אחרת ומיד הפך לכלי בו כולנו יכולים להשתמש. וזה הפך לנקודת התחלה למשהו מתקדם יותר. כאילו במשך כל השנים אנו למעשה מפתחים משהו עבור הדור הזה ומשתמשים בו כקרש קפיצה לצורה מפותחת יותר בדור הבא.
הטבע מראה לנו כמה איכות הקשר שאנו מפתחים בינינו כחברה משמ אותנו להתפתחות אינסופית בכל תחום, כאשר הדור הנוכחי מעביר את הידע לדור הבא שבאמצעותו פורץץ דרך לשלב חדש, וכך כל דור ודור. כמו מירוץ שליחים בין הדורות.
הכל מתוך אותה חברה קטנה שהתחילה לגור יחד במערה, והעבירה את הידע מדור לדור. כאשר המערה הפכה לגורדי שחקים, וציורי הקיר הפכו לתמונות קיר באלפי צבעים, והאש הפכה לאמצעי חימום, ותחבורה ותקשורת ועוד ועוד …