הרבה זמן אני מנסה להבין את הטבע שלי, בנסיון להבין למה הוא מגיב כך או אחרת במצבים שונים בשונה מאנשים אחרים. איך זה שאני מתייחס למצבים מסויימים בצורה מאוד מאוד שונה ואולי הפוכה, ממישהו אחר שהיה גם נוכח באותו ארוע, ולעומתי היה די רגוע.
לאחר הרבה שנים שאני מסתכל על עצמי ועל אחרים הגעתי למסקנה שמציאות מדומה זה לא משהו שאנו יכולים לברוח אליו או לא אם נכסה את עינינו במשקפיים כאלו. אלא מציאות מדומה היא למעשה המציאות שבה כל אחד מאתנו חי בכל רגע. השוני הרב שקיים בין כל אחד מאיתנו לאחר גורם לנו להבין דברים אחרת, לתפוס את העולם אחרת, רעיונות, דיעות, מחשבות, הכל שונה ואף פעם גם לא נוכל להיות דומים.
למה? כי זה הטבע שלנו, ככה נוצרנו וכנראה זה לא נשתנה. חיות לעומת זאת, חושבות ומתנהגות אותו דבר. בלהקות דגים או עופות אין דבר כזה ריבוי דיעות. ואצלנו מסתבר יש מנעד די רחב להבנה ותפיסה של מצבים והאופן שבו אני מגיב אליהם. זה נקרא בחירה חופשית. מתנה שלא בטוח שאם תשאל כל אחד, הוא היה בוחר לקחת אותה בשתי ידיים.
עכשיו אם יוצא שכולנו שונים, אז הסיכוי שנסכים על משהו הוא קטן, והסיכוי שכולנו נסכים בכלל שואף לאפס. אם כן נשאלת השאלה על איזה בסיס או מה המכנה המשותף שבכל זאת קושר בינינו תמיד, ולא משנה מה הדעה שלנו ועד שכמה שהיא שונה מהדעה של האחר, זה לא ימנע מאתנו להשאר מאוחדים. לא עוד אוסף של קבוצות כפי שהיו מפוזרים במשך ההיסטוריה על פני מדינות, מנותקים אחד מהשני, אלא עם אחד, חזק, שלא פוחד מדיון ושיח איכותי המבוסס על הבטחון שבאחדות בינינו.