ברוח חג החנוכה הייתי רוצה להתייחס לאימרה שיותר רלוונטית לימינו שהיא ‘איזהו הגיבור הכובש את יצרו’. פעם זה היה עבורי רק פתגם אך ככל שאני מתבגר האמרה הזו דווקא הופכת יותר ויותר למבחן של שליטה על עצמי וריסון בו אני נאלץ לעמוד פעם אחרי פעם.
גיבור זה מלשון להתגבר, אלא שאני לא נדרש להתגבר על מישהו אחר, כמו יהודה המכבי מול אנטיוכוס, אלא כאן עלי להתגבר על עצמי, להלחם ביצר שלי ולעצור אותו מלפרוץ קדימה בכל הכוח. להניח את כלי הנשק אשר ברשותי, וממש להיכנע, אפשרי? לא תמיד.
בדקתי איך אפשר לשלוט על עצמי במצבים של כעס ובכלל, ומצאתי שהדרך הטובה ביותר היא ללמוד מעולמם של שחיינים מקצועיים. כל פעם שהלכתי לבריכה, תמיד רציתי להיות כמוהם ולכן הסתכלתי וחקרתי לא מעט את צורת העבודה שלהם במים ולאט לאט הבנתי איפה הם מצליחים. מה השיטה.
שחיינים מתחילים או כאלו שלא למדו, ללא תלות בגיל, מודדים עד כמה השחיה שלהם אפקטיבית בזה שהם מודדים את עצמם כל הזמן מול אחרים שנמצאים במסלולים מקבילים. מה שחשוב להם זה לא טכניקה של עבודת הידיים והרגלים, לא איזון הגוף במים ולא נשימות, אלא רק דבר אחד – להגיע ראשון.
שחיין מקצועי מגיע מראש לבריכה עם רשימה מוגדרת מראש של תרגילים ומספר החזרות שהוא צריך לבצע בכל תרגיל. הוא אף פעם לא מסתכל על אילו ששוחים לידו, אלא הוא מרוכז אך ורק ברשימת התרגילים שעליו לבצע, ואיך לעשות אותם כל פעם יותר ויותר נכון.
מזה לקחתי שאין לי מה להסתכל על אחרים מסביבי ולהיות מושפע מהם, להתרשם מהתגובות שלהם כלפיי. אלא בכל רגע לדעת רק להסתכל אל עצמך פנימה. וכמו השחיינים המקצועיים לחזור שוב ושוב על אותם תרגילים ולא לתת למחשבות הרעות להשתלט.