מחוייבות זו מילה גדולה, אולם לפעמים אתה רק צריך להחליט והשאר כבר נעשה קל. לדוגמה זוכר שהייתי ילד, ההורים חייבו אותי ללכת לבית הספר, ולהכין שיעורים. ואכן מהרגע שהתרגלתי ללכת כל יום ללמוד, הדרך היתה פשוטה יותר. לא נדרש ממני מאמץ מיוחד.
כך גם שקניתי דירה ולקחתי משכנתא. התשלומים החודשיים חייבו אותי לעבוד והם ירדו באופן קבוע, עד לאין קץ. ובעודה, אחרי תקופת לימוד אתה כבר שוחה בפעולות שנדרשות ממך ועליך רק להמשיך ולעשות אותם על הצד הטוב ביותר.
עם אישתי למשל, זה לא כ”כ עובד. תקופת החיזורים המשיכה גם אחרי החתונה עד ההריון. אבל אז עם השחיקה הבנתי שבאהבה, מצד אחד זו מחוייבות, אך מצד שני אין פה טייס אוטומטי. לקנות זר פרחים לשבת לא יספיק, אלא אתה מחוייב כל יום מחדש לומר לחלק השני שלך כמה אתה אוהב, לחייך ולחבק.
ומה לגבי אנו כעם, גם כאן אנו צריכים להראות מחוייבות. מתוקף כך שאני מחוייב לעם שלי, זה לא נגמר בתשלומי מיסים, צבא ומילואים, אלא קיים בי הכרח כל יום מחדש לממש את אהבתי לאנשים שחולקים איתי את פיסת ההסטוריה הזו שנקראת העם היהודי.
היום לדוגמה, פניתי למשפחה שהסתבכה עם הטעינה החשמלית בעמדה. לאחר שהם הצליחו להטעין את הרכב, פתחנו בשיחה לבבית למרות שלא הכרנו אף פעם. בזה הרגשתי שמימשתי היום במשהו את החלק שלי במדינה. אבל רק היום. מה יהיה מחר? נחפש הזדמנות חדשה.