תתאר לעצמך שאתה אוהב מישהו והיית רוצה לתת לו משהו, לעשות לו משהו, כי זה סימן, זה ביטוי של אהבה, והוא אומר, או שאתה רואה, שאין מה לתת לו, הוא שלם לגמרי. ואז אתה נמצא במבוכה מה לעשות, אין צער יותר גדול.
והאמת זה ככה בטבע, שמקיף אותנו ומספק לנו את כל מה שאנו צריכים כדי לחיות, אך לנו באמת אין מה לתת לו, חוץ מאשר להסכים איתו להיות כמוהו. הטבע דוחף אותנו להתפתחות מתוך חיבור ושיתוף בינינו, ועלינו רק להסכים לכך ולנסות מעל כל השוני וההבדלים לבנות יחסים טובים בינינו.
מתוך היחס בינינו אנו מחזירים לטבע את אהבתנו אליו, התודה שלנו. ושאר הדברים כבר יסתדרו מאליהם, מתוך היחס הנכון בינינו.