בהתאם לחשבון כרטיס האשראי שלי, אני סוחר לא קטן. כל הזמן רוכש דברים, קטנים גדולים, מזדמנים או קבועים, צריך או לפעמים לא ממש, אבל קונה. דירה שאחרי כמה שנים כבר רוצה להחליף, על רכב אני בכלל לא מדבר. אוכל לפחות פעמיים בשבוע לא כולל מסעדות, מנויי לערוצי טלויזיה ואינטרנט, למועדון הספורט כולל בריכה, בגדים, כלים לבית, חופשות, בקיצור הכל.
כמו סוחר ממולח אני גם עובר תדיר על רשימת השקעות שלי ובודק האם הם נעשו בצורה חכמה, האם יניבו לי רווח או ערך כלשהו, ומה חסר כדי שהן יהיו ריווחיות יותר. ואז חשבתי למה לא לקנות חבר, ממש להשקיע במישהו בלי לצפות לתמורה ממנו גם בעתיד. אלא פשוט לבחור מישהו, להקשיב לו, להבין מה הוא אוהב ומה שונא, מה גורם לו לצחוק או לבכות, מהם יעדים שלו, הפחדים, והאם ניתן באיזו צורה לתמוך בו, לספק לו בטחון שאתה שם בשבילו.
מה זה נותן לי אתם שואלים? כנראה שרווח גדול יותר בחשבון הבנק זה לא יתן. אבל הרגשת הסיפוק שזה נותן לך שאתה תומך במישהו, רק באוזן קשבת וכמה מילים נותן לי הרגשת סיפוק ושמחה שאני מחפש שאני קונה דברים אחרים. אלא שאני קונה משהו, התענוג נכבה די מהר. אבל שאני קונה חבר, התענוג בתוכי כל הזמן רק מתגבר.