עיקר הבעיה של חולים ורופאים זה בעיקר לאבחן את המחלה. כאשר אדם מגיע לרופא או מיון, מיד בודקים לו לחץ דם, רמת סוכר, חום ונשלח לסדרת בדיקות בהתאם לאופי הבעיות. מכונות בשווי מאות אלפי דולרים סורקות את השרירים, העצמות, הרקמות כלי דם, מה שתבקש, הכל כדי להבין היכן ולמה במערכת גוף האדם קיימת בעיה. כי לזהות מחלה זה כמו למצוא גמל במדבר. הרופא שולל מחלה אחרי מחלה עד שהוא מזהה את הנכונה. ומהרגע שהמחלה ידועה אז ברור באיזו תרופה להשתמש.
אצלי זה דוקא ברור למה יש לי בעיות בעבודה, במשפחה, בכביש או בכל סביבה בה אני נמצא. חוסר בתקשורת, חוסר מוכנות למאמץ כדי להבין את האחרים. אני אומר לעצמי, אפילו אל תבין אבל לפחות אל תשמור טינה או תנתק קשר. תהיה בוגר ותתעלה מעל הרגשות, מאותה סערה פנימית שפורצת ברגע וכבית בעוד שנים שלושה רגעים.
תשאלו למה אני לא בוחר באותה תרופה? אולי כי אני לא מרגיש עדיין כי החיים שלי תלויים בכך.