שהייתי ילד קטן תמיד היתה לי כתובת אחת לכל בעיה, אמא ואבא. לא משנה אם זה היה בנושא אוכל, צעצועים, הגננת, ילדים שהציקו לי, להדליק אור בחדר, להכל היתה תשובה אחת ושם נמצא הפתרון. כתובת אחת שיכולת לפנות, לא משנה איך, גם לצעוק היה בסדר. באותו רגע היית מקבל תשומת לב וטיפול.
כאשר גדלתי, לאט לאט הפכתי עצמאי וכבר אין לי למי לפנות כיום. גם אם רציתי להתלונן כלפי אדם כזה או אחר, היה עליי לחשב מסלול מחדש. כי זה לא משנה אם אני צודק או לא, אין מה לפנות לאחרים, לבקש ואפילו לדרוש מהם שישתנו.
אין לי יכולת לשנות שום דבר בעולם חוץ מאת עצמי. לכן כל פעם שאני רוצה לפנות למישהו עליי לפנות לעצמי, לדבר עם עצמי, לבקש מעצמי שינוי, שינוי פנימי. כי הטבע מחוצה לי כולו נועד לעזור לי לכוון את עצמי מבפנים.