אחת מהמסקנות מהמלחמה עד כה שהיא כואבת כלפי העבר, אך מעודדת כלפי העתיד, היא שאנו מוכנים למסור את חיינו למען הכלל. כדי שכולנו נחיה יחד בביטחון בתוך גבולות המדינה, נכניע את אויבנו איפה שהם, נסיר את האיומים על הבית, נשחרר את החטופים, ובכלל נצא מחוזקים כדי להמשיך ולבנות את המדינה יחד.
אז כתוצאה מהמלחמה אכן הוכחנו שאנו מוכנים למות אחד עבור השני, ועבור מה אני שואל? הרי תמיד אומרים לנו שגיבורי מלחמות ישראל נפלו בקרב אך “במותם ציוו לנו את החיים”. כלומר אותו יחס של מסירות נפש של כל אחד כלפי כולם, אותם הגיבורים שלמו בנפשם על המסירות הזו, כדי להבטיח את המשך החיים של כולנו.
עכשיו השאלה המתבקשת היא האם אנו מוכנים לקבל את אותו צו שגיבורים אלו השאירו לנו ולחיות אחד עבור השני? על מה אנו מוכנים לוותר כדי לחיות זה לצד זה? הרי לא נוכל לחזור לאותה מערכת יחסים בינינו לפני ה- 7 באוקטובר אם רוצים לממש את אותו צו. משהו צריך להשתנות בלב שלי כלפי כל אחד ואחד מכם. ממש לאהוב …