אתמול ניסיתי לקדם איזה פרויקט בעבודה מול איש רכש שאני בקשר טוב איתו. אבל בכל פעם שניסיתי לקחת עוד צעד קדימה התגובה מצידו היתה בירוקרטיה ועיכוב. ככה במשך כל היום הרגשתי שאני מנהל פינג פונג מול הקיר עד שלקראת סוף היום הרמתי ידיים ורק רציתי לצעוק עליו, עד כמה שהוא טיפוס קשה ובלתי ניתן לעבוד איתו.
לא הבנתי כל כך איך למרות שאני מאוד מעריך את האיש ואפילו גם יכול להצדיק אותו בדרך שפעל, איך בכל זאת אני ממש לא סובל אותו באותו רגע. אלא שהיחסים שלנו הם דבר מאוד עדין ויש לנו הרבה הבחנות במצבים שאנחנו עוברים, ותמיד אנחנו צריכים להבדיל בין הסיבה העיקרית לבין התוצאה. תוצאות נלוות, תוצאות ראויות ולא ראויות, לחלק כל דבר ודבר ולראות מה עיקר ומה תפל, מה חשוב ומה לא, ממה לפחד, ממה להתרחק ולמה להתקרב, ולמה להדבק.
אז איך תמיד לראות נכון את הדברים האלה בכל מצב ומצב, אז להבחין בהפרש בין העיקר ללבין קפיצות של האגו. כמו בדיוק ביחס שלי לילדים שלי, תמיד אני אוהב אותם ורוצה שיהיה להם טוב, גם כשהם מרגישים אותי. כך גם כלפי אחרים, אם אני מרגיש לפעמים כעס עלי להזכיר לעצמי באותו רגע, למה אני מעריך את אותו אדם ועד כמה אני מתפעל ממנו. כך אוכל לאזן את המחשבה שלי עם הדברים החשובים באמת ביחסים בינינו, שמירה על הקשר מעל כל המצבים.