חשבתם למה הטבע עשה ככה שהילד שלי הוא הכי בעולם, ואילו הילד של השכנים מאוד נחמד אבל אף פעם אני לא ירגיש אותה אחראיות, אהבה, מסירות כמו שאני מרגיש כלפי הנסיך שלי. מרגע הולדת הילד שלי הטבע בחוכמתו נותן לי הרגשה של בעלות כך שתהיה לי אחראיות עליו. התחושה הזו שהילד שייך רק לאשתי ולי, לא נעשתה בצורה אקראית, אלא הטבע הבטיח בכך שאתן את כל הכוחות שלי לטפל בצאצא כי הוא רק שלי לטוב ולרע.
ככל שאני שותף בדבר עם עוד אנשים אז תחושת האחראיות יורדת, כי כל אחד סומך על כך שהשני יעשה. אולם כאשר אני הבעלים היחידי של דבר, אז ברור שרק אני מחליט וקובע ויחד עם זאת רק אני יכול לעשות משהו.
בסופו של דבר, מה שקובע אם נפעל או לא זה תחושת האחראיות שבנו, עבור כל דבר ודבר. שלא משנה כמה אנשים שותפים לאותו רעיון או דעה אלא כמה אני מרגיש חלק ממנו, האם אני מרגיש שייך לזה. באותה מידה אני מסוגל לקחת אחראיות ולתת יד, אני מרגיש שזה שלי ואז מתחיל לפעול. כי אותה תחשות האחראיות היא המחייבת אותי.