הרבה זמן לא הבנתי אנשים שמעשנים סיגריות, למה הם לא מפסיקים. הרי היום ברור ומוחשי ביותר הנזקים הבריאותיים עד כדי סכנת חיים למעשן. יחד עם כל הפרסום וההסברה, עדיין הצריכה נשארה בעינה ואולי אף עלתה.
הטבע שלנו מחפש תמיד לשקול בכל רגע הפסד מול הרווח, ובעישון הרווח מורגש מיידית בגוף כתענוג, ואילו מחלות שעלולות להתפשט כנגד כמזיקות לגוף אינן מורגשות אלא אולי לאחר שנים. אלא רק בנקודה בה אני רואה את צורה הזו כרעה ומזיקה אז אני משקיע כוחות להפסיק אותה.
החיים מראים שבעיה לא פחות קריטית היא דווקא היחס שלי לאחרים. מצד אחד ידוע שככל שיש לי קשרים חברתיים החיים שלי נעשים קלים יותר היות ויש לי יותר אפשרויות למצוא חברים לגלוש סקי או כל דבר אחר. אחרת אני חי בין אנשים זרים, לא מכיר אף אחד, וכל עולמי זה כמה חברים בלבד שאני בקשר איתם.
לכן לקחתי החלטה ששלא עוד, אלא אני רוצה לראות בכל אחד כקרוב אליי בצורה כזו או אחרת, שרוצה בטובתי ועליי רק לגלות שכך הוא. לעיתים זה מאתגר אך ההשקעה שווה בסופו של דבר. פתאום אני מגלה שיש בי בטחון, תקווה ורוגע שאני חלק ממשפחה אחת גדולה.