חג חנוכה הוא חג מאוד רגשי עבורי, כי הוא חג של אור. חג שבו מדליקים נרות בחנוכיה, וכל יום יותר נרות ויותר אור. ויש גם מצווה לפרסם את הנס ולכן המדינה מוצפת בחנוכיות המודלקות בכל צומת ובנין.
שאני מרגיש חושך בתוכי, עצוב ובלי כוחות, מצאתי שהדבר היחיד שיכול להוציא אותי מהרגשה כזו היא רק אם אני מדבר עם חבר שנמצא במצב רוח שמח, מחייך מאוזן לאוזן, אפילו אולי רוקד עם ידיים באוויר, ויכול לספר לי כמה בדיחות וכמה החיים יפים. פתאום אני כאילו מקבל ממנו כוחות כמו זריקת מרץ, ומתחיל גם לחייך, והחיוך כאילו מתפשט פנימה ללב והכל טוב.
זה ממש דומה כאילו ששנינו כמו שתי נרות חנוכה, ורק אצלי הפתיל כבוי, וחבר כמו נר שכולו מאיר מצליח להדליק את הלב שלי עם החיוך שלו, ולגרום לי גם לחייך ולהרגיש שמחה. נעשה נס.
אז יוצא שכל רגע אנו יכולים להדליק נרות, לא רק בחנוכה, וממש כמו נס אנו יכולים לפרסם אותם בכל מקום בעולם.