סבל נולד אצלנו מתוך שאנו צריכים להשקיע מאמץ במשהו למרות שאנו לא רואים מ הנרוויח כתוצאה ממנו. לדוגמה אם אני משקיע באימון כושר, אני נהנה מזה במידה ואני יכול לתאר לעצמי כמה אני אהיה יותר עם גוף שרירי, שכולם יקנאו בי. אבל אני סובל מהכנת שיעורי בית כי אני לא רואה את הרווח בכך שאני אהיה יותר חכם במתמטיקה נגיד, ובעתיד אוכל להתקבל לאוניברסיטה ואקבל תואר שיקנה לי עבודה עם משכורת יפה.
הכל תלוי בסופו של דבר עד כמה אני מבין את המטרה הסופית של הפעולה שלי. ומתוך כך אני מסוגל לעשות פעולות בלי לסבול. כלומר בכל מצב עליי לברר מהי המטרה שלשמה אני עושה את הפעולה, מתוך הסתכלות על המערכת כולה ואני בתוך המערכת.
כך הטבע מנסה כל פעם להקנות לנו ראיה מערכתית של העולם כפי שהוא בנה אותה. איך נקבל ראיה כזו? מתוך הקשר שלנו לאחרים, מתוך שאנו מסתכלים על העולם מנקודת מבט לא רק שלי פרטית אלא גם של אחרים, לא חשוב עד כמה אני מסכים איתם או לא. ואולי עדיף שלא אסכם איתם, ככה נקודת המבט שלי תהיה יותר רחבה וברורה.
לכן כל אחד למעשה עוזר לי להרחיב את ההסתכלות שלי על העולם, להבין את הטבע יותר טוב ונכון. ומתוך הבנה יותר ויותר מערכתית אני אסבול פחות כי אדע בצורה יותר מדוייקת מהי המטרה, לאן המערכת הכללית מכוונת.