יאוש אמור לתאר מצב בו אני נמצא בנקודה שאני לא רואה אפשרות לשפר מישהו או משהו משלים עם כך שזה לא ישתנה לטובה. אני מביע חוסר רצון להשקיע מאמצים כי אני רואה כבר מראש שהם לשווא.
מצד שני, דווקא יאוש יכול להיות נקודת היפוך. כי דווקא שאני מבין שהכיוון בו השקעתי מאמצים לא יפתור את הבעיה, אותה הבנה דווקא יכולה להוליד הבנה של חישוב מסלול מחדש, ומציאת פתרון מכיוון אחר לגמרי שלא חשבתי עליו עד עכשיו כאפשרי.
לפעמים עלי ממש לגמרי להתייאש מכוחותיי כדי להבין שהכיוון בו הלכתי היה לא נכון ועלי לחשב מחדש את צעדיי כדי לתקוף את הבעיה מכיוון אחר, גישה שונה, חשיבה מחוץ לקופסה.
זו גם התחושה שעולה בי לנוכח הרגש החברתי בעם שלנו. ישנם כל כך הרבה מחלוקות מצד אחד ואין גם מנגד רצון ליישב אותם. כנראה שעד שלא נגיע להרגשת יאוש כללית בינינו לא נוכל למצוא פתרון. שכבר לא יהיו לנו מילים אלא רק זעקה.