ביליתי היום זמן איכות עם הבן, הרכבנו פאזל ביחד, או יותר נכון ניסינו להרכיב, 1,500 חלקים, שאפתני. תוך כדי שאנו מנסים לאתר חלקים מתאימים, הסתכלתי על כל חלק וחלק וראיתי איך הוא למעשה משקף את החיים שלי. לאו דוקא בצבע או בתמונה שעל החלק אלא דווקא בצורה שלו, שמצד אחד ישנה בצידו בליטה כמו להושיט יד להתחבר עם חלק נוסף, ומצד שני הוא מכיל בתוכו חור גדול כמו חלק חסר, כאילו מזמין אליו פנימה חלק אחר להשלים אותו. ובנוסף נוכחתי לראות כי כל חלק בפאזל הוא מאוד יחודי, ולא ניתן להחליפו באף חלק אחר, גם אם הוא נראה מאוד דומה לו, אחרת אין שלימות.
המציאות כיום מציעה לי כל דבר שקיים בעולם על מדף הנמצא בחנות מעבר לביתי. התפתחות הטכנולוגיה, המסחר, הכלכלה, התעשיה וכל תחום בעצם בנויה היום על סך מאמצים משותפים של הרבה מאוד אנשים מסביב לעולם המאפשרים לי ולכל אחד מאיתנו למעשה להינות מכל דבר שקיים בעולם. צעצועים, סרטים בנושאים שונים, ועד לימוד קורסים בכל נושא שאבחר או אפילו השתתפות במחקרים עולמיים.
אם אני בוחן את המאמצים של כולנו במבט מרחוק, הרי יוצא שכולנו קשורים בחוטים שקופים כאילו, אשר מחברים כל אחד לאחרים ומזינים את הקשר בינינו. כולנו נמצאים במאמץ לטעום מהעולם מצד אחד ויחד עם זאת לאפשר לאחרים גם לעשות כך. במילים אחרות העצמאות שלי מתבטאת בכך שהיא תלויה באחרים, ויחד עם זאת העצמאות שלי היא בכך שכולם תלויים במאמצים שלי.
כדי לקיים את אותו פאזל, להבין את תפקידי בתוכו, עליי לדעת לתת וגם לקבל מאחרים. כלומר לדעת איך להתייחס נכון אל כל העולם, לנהל מערכת יחסים כזו כך שכולנו נוכל להשתלב יחד בפסיפס אחד.