המצפן, כלי ניווט בסיסי הבנוי ממחט המסתובבת על צירה, ויודעת לעשות רק דבר אחד, להצביע על הצפון. הנתון הבודד הזה היה בעל ערך רב לימאים, כי הוא אפשר להם לנווט על פני אוקיינוסים שלמים, להפליג מיבשת ליבשת ולכוון בעזרתו את חרטום הספינה לכל נקודה שירצו על הגלובוס, ללא תלות בתנאי מזג אוויר ביום ובלילה. אחרת זה היה כמו לשוט על מראה גדולה, בלי לדעת לאיזה כיוון אתה מתקדם, ומתי תגיע ליעד, אם בכלל.
מספר שבועות לאחר פרוץ מלחמת ‘חרבות ברזל’, נשמעו קולות שקראו לעשות חשבון נפש, לנוכח מימדי האסון שהתרחש ב- 7 באוקטובר. כמות האנשים שנהרגו והאכזריות שהתגלתה כלפיהם, ערערו את הביטחון שהיה עד עתה מובן מאליו, ולכן באו בתביעה לדעת מי אותו אדם או גוף שהיה אחראי לכך שגבולות המדינה היו פרוצים בשמחת תורה.
אמנם אני לא נמנה עם צוות מקבלי ההחלטות במדינה, אך יחד עם זאת, היות ואני חי במדינת ישראל ורואה עצמי כחלק בלתי נפרד מהעם היהודי, ראיתי את השאלה הזו מכוונת גם כלפיי. לכן החלטתי לקחת חלק במאמץ ולעשות חשבון, לבדוק אחורה בזמן מה עשיתי, האם, ובמה, תרמתי לאירוע הנורא הזה.
אותה דרישה לחשבון נפש הזכירה לי את המצפן פשוט. הניווט בעבר שלי אחר אותו הכיוון שלקחתי, אותה פעולה בודדת שעשיתי או אולי הפוך, שנמנעתי מלעשות אותה, אשר בגללה תרמתי להתרחשויות של אירועי ה- 7 באוקטובר. או במילים אחרות, מה בי נתן לאויב ביטחון כל כך גדול, עד שהוא לא חשש לפרוץ את הגבולות, להתפרע בברבריות ללא רסן, מתוך דחף של שנאה יוקדת, להשחית להרוג ולשרוף משפחות יהודים על רכושם.
מדהים עד כמה האויב לא התפעל ממעטפת ההגנה וההתקפה העוצמתית שפיתחה מדינת ישראל במשך השנים. הטכנולוגיה הייחודית שבנתה מערכי הגנה רבודים הכוללים את מערכות קלע דוד, כיפת הברזל, וטילי החץ לא היוו הרתעה באותו יום, כמו גם מניפת כלי הלחימה העוצמתיים של צה”ל הכולל את טנקי המרכבה המתקדמים, תותחים, סטילים, וצוללות, ואפילו לא מסוקי האפאצ’י, ומטוסי ה- F-35 המצוידים בטילים מתוחכמים המשוגרים ממרחק של עשרות ק”מ ובכל זאת מסוגלים לפגוע ברזולוציות של אדם בודד.
ואני שואל את עצמי איך דבר כזה יתכן? שהרי במשך שנים העוצמה של צה”ל מחזיקה את הגבולות מול השכנים שמסביבנו. אם הם היו יודעים שלרגע אחד יוכלו לפלוש ולנצח, מיד ללא היסוס היו כבר עושים זאת. אז מה השתנה הפעם?
מסתבר כי רק לדבר אחד האויב שם לב, בדיוק כמו המצפן אשר מצביע תמיד על אותה נקודת צפון מכל מקום ובכל מזג אוויר. כבר במשך זמן רב הוא עוקב אחרינו בתשומת לב, במטרה לאתר את אותה נקודת התורפה מסוג אחר שתצדיק תקיפה עם סיכויי הצלחה גבוהים. והוא אכן מצא אותה לאו דווקא בתוכניות ביטחוניות של המדינה אלא הדבק החברתי של החברה הישראלית, הדופק שפועם בעם ומניע אותנו כל פעם לשיאים חדשים בכל תחום. אלא כאשר הוא ראה את ההפגנות בעד ונגד ששודרו בוקר וערב בערוצי החדשות בארץ ובאינטרנט, הוא הבין כי הקיטוב והשסע העמוק מחלחלים כמו סרטן אלים שהולך לשתק אותנו. ולכן החישוב ההגיוני הראה שזה בדיוק הזמן להכות, כי אנו כבר לא רק שמסכימים בינינו על כלום, אלא ממש שונאים זה את השני עד כדי פירוד.
ואכן כאשר הרשנו לעצמנו לוותר על היסוד של העם שלנו, ולשחרר רגשות של כעס ושנאה אחד כלפי השני, בזה ויתרנו על הקשר הטוב בינינו. מתוך שלא השכלנו להילחם על האחדות, נאלצנו לעמוד בפני מלחמה אחרת, קיומית, אשר גבתה תשלום גבוה שתורגם מיידית לאובדן חיים רבים מקרבנו.
כאשר אני מתבונן על מעשי באותה תקופה, אמנם לא השתתפתי בהפגנות אלו משום צד, אך יחד עם זאת קשה לי להגיד שאני נקי מאשמה. עליי להודות כי בתקופה זו תרמתי בצורה כזו או אחרת ליחס הקיטוב בינינו, והיה לי מאוד נוח שוב ושוב להצדיק את עצמי ולשנוא את האחר על דעתו, במקום לחפש את המשותף בינינו. במקום להתעלות מעל ההבדלים ולאפשר דיון בונה ופתוח, בחרתי להתנגד כלפי כל ניסיון לחפש גשר מעל הפער בדעות. הכי קל להגיד לא נכון, אבל עבורי הצעד הנכון והאמיץ שהיה מתבקש לעשות זה לפחות לפתוח את האוזניים, העיניים ואפילו גם קצת את הלב לכל אחד. הבנתי כי אני אשם בזה שלא פתחתי את ליבי לאחרים. לא הייתי מוכן להכניס אותך לתוכי קצת פנימה
יחד עם זאת מורגש כי עלי גם לעשות מאמץ פנימי, לא להסכים למחשבות שבי העולות כנגד בעלי דעות מנוגדות, אשר קודם היה נוח לבטל אותם. לא להזדהות עם אותה רוח פנימית שרק אני צודק, עם אותה חומה שבניתי בתוכי כלפי כל מי ששונה ממני
אין לנו ארץ אחרת. ואכן נראה מתוך תוצאות המלחמה שניצבת לפנינו, כאילו הטבע מכריח אותנו להעדיף את האפשרות שלא רצינו לאמץ, להתקרב שוב אחד לשני, לתמוך אחד בשני, לתת כתף, ולגלות מחדש את כוח הביטחון הטמון באיחוד בינינו כעם וכמדינה. עד כמה המלחמה ערבבה אותנו מחדש כמו קלפים בו כולנו שונים, אך מעל זאת כולנו נמצאים יחד בחבילה אחת ומשלימים אחד את השני. אני מרגיש על בשרי עכשיו יותר מתמיד, את האחראיות שלי לך ובכלל לכולם, ביחס שלי כלפי כל אחד ואחת, בין אם אני מכיר אותך או לא. לכבד, לא לשפוט. לעזור ולתמוך, לא להפנות גב. לחבק ולאהוב, רק לא לשנוא.
הספק הינו אחד הכלים החזקים שיש לנו כעם. מה שנראה לנו מוחלט ונכון היום, מחר הוא כבר מוטל בספק, ודורש בדיקה מחדש. וכך נכון וטוב להסתכל על כל נושא. כך גם היחסים בינינו כעם, נדרשים לעמוד כל יום במבחן, כדי לאפשר לכל אחד לבוא לידי ביטוי. יחד עם זאת, כמו שבטבע כל עץ הצומח לגובה נדרש לשורשים עמוקים כבסיס איתן, כך גם היחסים בינינו. כי יחסים טובים יכולים לצמוח ולשגשג כמו ענפים רבים, ואפילו להצמיח פירות ולחזק את הקשר בינינו. אך יחד עם זאת שום שיח או דיון לא יוכל להתפתח בינינו כל עוד ידינו לא על כתף חברנו.
מה שמבדיל בינינו, זה מה שמקשר בינינו
